<h1>ערכי תנאים ואמוראים לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס משפירא רבו של הרוקח — ערך יהודה בן אבא</h1>
<h2>דף ח.</h2>
ושממאנין את הקטנות בפ"א במסכת נדה. הא דנקט קטנות. תרי גווני קטנות. חדא כרבי אליעזר כדאיתא ביבמות פרק בית שמאי [קי"א ע"ב] מדנקט שממאנין את הקטנות ומשיאין את האשה. ולא הנשים. שמעינן מינה חדא כרבי אליעזר וחדא כרבי אלעזר. ויש לשאול שמואל דפסיק הילכתא כרבי אליעזר וכרבי אלעזר למה לי. כיון דתנן בבחירתא כותייהו מעדותו של יהודה בן אבא. ויש לפרש דוקיא דקטנות אתא לאשמועינן, דלא תימא מאי קטנות קטנות דעלמא. כדדייקינן. (ו)אי נמי משום ההיא דגרסינן בפרק ארבעה אחין [יבמות כ"ט ע"א] שלשה אחים שנים מהם נשואין שתי אחיות ואחד מופנה מת אחד מבעלי אחיות ועשה בה מופנה מאמר ואחר כך מת אחיו השני בית שמאי אומרים אשתו עמו והלז תצא משום אחות אשה בית הילל אומרים מוציא את אשתו בגט ואשת אחיו בחליצה זו היא שאמרו אוי לו על אשתו אוי לו על אשת אחיו. ובגמרא זוהי למעוטי מאי למעוטי הך דרבי יהושע דפליג על רבי אליעזר ורבן גמליאל בשתי יתומות גדולה וקטנה. דאם מת בעלה של גדולה מלמדין את הקטנה שתמאן בו רבן גמליאל אומר אם מיאנה מיאנה וכו' רבי יהושע אומר אוי לו על אשתו ואוי לו על אשת אחיו וכו'. ומסיק בגמרא (ארבעה) [שלשה] אחין. זוהי דוקא דאוי לו על אשתו ואוי לו על אשת אחיו. אבל הך דיתומות לא עבדינן כרבי יהושע. אלא או כרבן גמליאל או כרבי אליעזר. ומשום דלא תנא למעוטי אלא דרבי יהושע (אדרבי יהושע) סלקא דעתיך אמינא ניעביד כרבן גמליאל. להכי איצטריך תו שמואל למיפסק הלכה כרבי אליעזר ואשמועינן דמשום דקאי יהודה בן אבא כותיה. וכן משום דבירושלמי [יבמות פי"ג ה"ז] פליגי אמוראי אי הלכה כרבי אליעזר או כרבן גמליאל. משום הכי איצטריך למימר הלכה.
ונראה דמה ששיערו שכר בשהיית ארבעים. שמא כך היתה קבלה בידם. ואין נראה דמשום שאין השמרים מתיישבין אלא עד ארבעים יום. דאם כן תיפוק [ליה] דהוו להו נסכים שחסרו מרביעית ושלישית וחצי ההין [דהא] יין בעינן כדלקמן. אלא משום דקים להו (ואפילו) [דאפילו] אם נתישבו השמרים בשלשים יום או בעשרים [יום] עדיין אינו שכר. דשכר משמע ליה [שמשכר] כדמתרגמינן עתיק. ובפחות מארבעים כאילו הוא מגיתו. דהכי גרסינן בפרק בן סורר ומורה [סנהדרין ע' ע"א] הלכה מאימתי חייב משיאכל תרטימר בשר וישתה חצי לוג יין האיטלקי ובגמרא התם תנן בשלהי מסכת תענית [ל' ע"א] ערב תשעה באב לא יאכל אדם בשר ולא ישתה יין אבל אוכל הוא בשר מליח ושותה יין מגיתו. יין מגתו עד כמה כל זמן שהוא תוסס וכמה תסיסתו שלשה ימים. אבל לענין בן סורר ומורה לא מימשיך אלא אם כן שותה יין שהוא [בן] ארבעים [יום]. ובמסכת כריתות פרק אמרו לו [י"ג ע"ב] תנו רבנן בתורת כהנים בפרשת יין ושכר אל תשת [פ' שמיני]. יכול אפילו כל שהו אפילו מגיתו תלמוד לומר ושכר. לא אמרתי אלא כדי לשכר וכמה כדי לשכר רביעית יין בן ארבעים יום.
גרסינן בתוספתא דמנחות פרק כל קרבנות ציבור והיחיד [פ"ט ה"ב]. אין מביאין יין פחות מארבעים [יום] ואם הביא מגיתו כשר. מייתינן בפרק המוכר פירות [ב"ב צ"ו ע"א] דגרסינן התם אמר רב זוטרא בר טוביא אמר רב אין אומרין קידוש אלא על היין הראוי לנסך על גבי המזבח למעוטי מאי אילימא למעוטי יין מגיתו והתני רבי חייא יין מגיתו לא יביא ואם הביא כשר.
והשתא לא ידענא מאי ספיקיה דמר שמואל דמהכא שמעינן דהכי גרסינן שמתנסך על גבי המזבח ולא שנתנסך. אלא לכתחילה כשעברו עליו ארבעים יום, לאלתר הוי שכר. אבל קודם לכן יין איקרי שכר לא איקרי. ונראה לי כיון דגבי נסכים כתיב שכר כדכתיב [במדבר כ"ח] בקדש הסך נסך שכר וכתיב נמי יין. ונסכו יין [ויקרא כ"ג] ויין לנסך [במדבר ט"ו] ולא מצינו בכל הנסכים מפורש שכר אלא בקרבן תמיד שמעינן מינה דלמצוה בעינן שכר ומיהו אפילו יין מגיתו אם הביא כשר. דכי היכי דקא דרשינן בשתויי יין יין לחוד ושכר לחוד הכי נמי לענין נסכים דאם הביא בתוך ארבעים יום כשר.
